אפשר להחלים מטראומה?

אני עובד בקליניקה עם מגוון טראומות. את התזה שלי כתבתי על המשמעויות של עבודה טיפולית עם נפגעות תקיפה מינית כשמהטפל הוא ג

בר.

"אפשר להחלים מטראומה?”

זו שאלה שתמיד מכאיבה לי כי אני מרגיש את מה שהאדם מולי באמת שואל:

"אתה יכול לקחת לי את הטראומה? בבקשה".

אני לא יכול לקחת טראומות. הלוואי ויכולתי. אבל אני לא. את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור...

אז איך מחלימים מטראומה?

בעיניי התהליך של טיפול בטראומה דומה לטיפול בפצע שלא מחלים.

הוא מגרד, מוגלתי, תמיד בתודעה במודע או שלא במודע.

כואב ומדמם.

פצע שלא מחלים.

אז את השעון אי אפשר להחזיר לאחור ולמנוע מהמקרה לקרות (שוב, הלוואי ויכולתי), אבל אפשר לטפל בפצע הזה כמו שלא טיפלו בו עד עכשיו.

לגעת בו, לנקות אותו, לטפל בצורה שנכונה במקרה שלו, תלוי איזה פצע ומה החומרה שלו.

לאט לאט, הפצע שהיה מוגלתי יכול להפוך לצלקת, כזו שכבר לא מגרדת ולא מכאיבה, שהיא כבר חלק מהגוף, חלק מהביוגרפיה שלי ומהסיפור שלי.

זה תהליך ולוקח להחלמה זמן, ממש כמו פצע אמיתי.

ואז הפצע הזה לא מגדיר לי את החיים. לא מציק כל היום, לא מציף בכאב כשאני בטעות פוגע בו. פשוט צלקת. חלק מהסיפור שלי.